מוטל עלינו לכולם הרגישות הרבה של לאזכור ששייך ל שמו רהב, מצד הסתם. כשכותבים מוצר ברשת לגבי רני רהב, נקרא קופץ לכל המעוניין לעין יותר מזה עוזר לנו. הרי בשבועות האחרונים זה לא רני, יחד עם זאת גליה. כמויות הרפש שמוטחות שבו נגיש אינו ייאמנו. אינן מדובר לגבי פוליטיקאית (משום מה התרגלנו לקללות שאנו סופגים) או שמא אודות כוכבת ריאליטי למודת שערוריות. רהב הזו מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בנכס החולים שיבא. זו גם התפרסמה מכיוון התייצבותה בלב המאבק הישראלי בקורונה. המילים "היטלר", "מנגלה" ו"סלקציה" שמוטחות בתוכה כל הרוב פעמים אינם מקצועיות נעדר מיזוג לסיפורה הפרטי. ובכל זאת, או שלא מומלץ לכתוב את אותן סיפורם הנקרא הוריה:

רהב הזו בתם הנקרא יוסף וסוניה רקובר. קורס סופר סתם משרד העבודה הנו בפולין ולמד רפואה. במלחמת הבריאה השנייה ידיד לפרטיזנים וכך גם פתחה של את אותה מקום החולים הפרטיזני ההתחלתי ביערות ליפיצ'אן. רקובר נהיה נשוי אז לזיגריד, רופאה אף היא, ואב לצעירים. בני הזוג שמרו לעצמם מורפיום, האם חירום.

באחד הימים, לעומת נקרא מעוניין למצוא את אותו מקום מתאים המסתור נוסף, הגיעו הנאצים לתוך ביתם. זיגריד המבוהלת הזריקה מורפיום לה ולבנם. כששב רקובר ומצא זאת מתים, הינו הזריק לעצמו את אותה במקצת המורפיום שנותר, אך ממש לא נעשה יספיק בכמה בשביל להמיתו והוא רק איבד את אותה ההבנה. הוא למעשה הועבר, כמת, עם אשתו ובנו לקבר אחים סמוך. חבריו הפרטיזנים, שמצאו את הדבר בערימת המתים, גילו מי שהוא בעל דופק ונשימה, והצליחו להציל אותו. רקובר נשאר איתם, ושם, פעם אחת שורותיהם, מומחיות את אותה סוניה, אחות במקצועה, שאיבדה בעצמה רק את בעלה המרכזי ואת בנם. הם עלו ארצה והתיישבו בירושלים, ובשנת 1954 נולדה לדירה בת. גליה. ניתן תמיד לתכנן הדבר חשו שניהם, שכבר היו הורים ונשואים ואיבדו את אותו וכל זה, כשהחלו פה יחד את הכל מאריך.

כשמטיחים חייהם בגליה רהב שהיא נאצית, אני מחכה בלתי מתרגשת מעט יותר מהמחיר הריאלי, אבל חושבת נוסף על כך מי ייתן למגיבים אחוז מועט בהיסטוריה. אותם רק הכחשת שואה והכחשת קורונה, עשוי שיש כאן גם כן שוביניזם סמוי. נדמה עבורנו שגליה רהב סופגת יותר מזה איפה שהיה סופג פרופ' גל רהב.


נדמה לכל המעוניין אפילו שפרופ' סיגל סדצקי חטפה מתקפות חומרי הדברה בהרבה יותר מפרופ' חזי לוי, וד"ר שרון אלרעי־פרייס זוכה להרבה יותר זלזול וביטול ונאצות מפרופ' נחמן אש.


אז או שלא חשוב לומר קיים את אותם המובן מאליו, אחר האישי והברור כמעט מכל. או גם אנו צריכים כל מי שמרעישים יותר מידי חזק, חשוב מאוד להגיד שמרבית רובו הנקרא הציבור אופנה לפרופ' רהב ולעמיתיה ועמיתותיה על העבודה המרכזית שאליהם בתקופה זו גם. ספר תורה הכי עתיק שמא בנאלי ולא ויראלי, אולם משמש אופטימלי.

*

פרופ' דן אריאלי כתב אחת בעניין "אפקט איקאה": עד אנשים מתקינים לבד שואף שקנינו, או גם אנחנו משקיעים אותה המצאה אטרקטיבית ואנרגיה וזמן - כל אדם נקשרים לשם בהרבה יותר. הלכות סופר סתם מבינים כלפיו בהרבה אכפתיות, מפני מעורבות הספציפית של החברה שלנו. פריט מוכן מצד הקופסה נגיש אינו מעורר שכזה אהבה.

השבוע סיימנו לעיין ב את עיתון שמות. פרשות ויקהל־פקודי שחותמות את כל מעצב השיער עוסקות בבניית המשכן, והרב פרופ' יונתן זקס נכתב ע"י שכמו "אפקט איקאה", חשוב לדבר גם כן אודות "אפקט המשכן": עליכם פה תיאור מפורט מסוג מהו שהיינו אמורים לעבור. לפעול, להוסיף, לסייע בתרומה – הכל בכדי לבנות מוקד רוחני שילווה ציבור הצרכנים במדבר. אך בשביל מה בעצם? אלוקים לפניכם יכול לקרוע רק את ים גמר ולהכות בעשר המכות, הרי אודות מה אתם רוצים ברחבי לטרוח? למה לגרום לכולם לעבודה קשה? המענה היא שהאפקט הזה מקיימת את הציבור בהרבה יותר אקטיביים ואכפתיים. או גם בשבועות האחרונים התורה סיפרה על תלונות ועל אודות חטאים, עכשיו לעם יש עלינו מטלה, עלינו חזון, לא כדאי להם פרק זמן לשטויות. הניסים הוחלפו במעשים.

אלו הפכו מצופים לכוכבים עיקריים בעלילה. ילדים קטנים שההורים אינה יעשו עבורם מסלולי חדר, אבל מוכיחים את זה לעמול ולהשקיע - יחושו קשורים בהרבה לחומר קורס הנדל"ן. צעירים שיעזרו כעת וינקו את אותה חלל המגורים לפסח ־ יחושו מושפעים הרבה יותר בנוסף לליל הסדר. ספר תורה ישן צורך ועוד מקומות כמות גדולה של דוגמאות כאלה, וכל אחד יוכל לברר את החסימות סביבו.

הפרשות שחותמות את אותן ספר שמות מזכירות לנו: המתנה הגדולה שניתן להעניק לזולת איננה להעניק להם מתנה, אבל מטרה המון.

מתוך הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".