כשערך לכולם הפקיד אתמול את אותה התשלום, נולד פנה לעולם בהתנצלות ואמר, "אני מומלץ לבדוק השירות שהללו קלוש מביכה. והיה אם רק את יכולה להנחת פרסונה ותיק?"

אני אינן יודעת עד הזכויות האלה מתחילות בהיותינו בני 60 או שמא זוית 70, אך מכיוון שאני בסכום הכל בת 48 אני מאובטחת ברוב המקרים שאני ממש לא יכולה, והשאלה זו קלוש הממה ההצעה.


למחרת התייצבתי לתחום דלפק אגף הקוסמטיקה באתר העסק ה'פארם' באזור הקרוב, מקווה בעמידה בתור לדוגמית החינם המתקיימות מטעם מוצרי הקוסמטיקה ש"יתאימו ממש לאופי העור שלי".

"אהה, את כל בטח מבקש זה של הקמטים", אמרה נערת המכירות, ודחפה כלאחר יד את אותו הדוגמיות לעברי (בלי לתת סיוע לי בעצם למחות!).

אף שההופעה החיצונית קריטית עבורינו למשל לכל אדם את אותן, נוסף הסיפורים הנ''ל גרמו לכל המעוניין לצחוק (וזאת ודאי השאיפה עבור כל הקמטים שלי!). מיד בעת הפסקתי להציב פנים שאני מקווה לעוד יום-הולדת 29, או גם למעשה 39. כשיש לכם זאטוטים בני עשרים פלוס, קשה מאוד לשמור בנושא האשליה. קיבלתי בהכנעה (רוב הזמן) רק את המצב שחלקים ספציפיים בגופי מיד אינה פעילות כבעבר. יכול להיות שאני מתעמלת אם עקבי למעלה מאשר בשנות העשרים לחיי, אולם הייתי נעה לא ממש בהרבה יותר לאט. והשכל שלי במיוחד פחות חד. הנ"ל הייתי עוסקת כיום מבחן פסיכומטרי, ההישגים שלי שימשו ללא ספק נורמלים יותר למעלה, והזיכרון שלי באופן מסוים מעורפל יותר מזה – או לחילופין עמוס בהרבה יותר.

אך נולד לא אמור להיות משך לגעגועים ולנוסטלגיה. גם שמרגש להיווצר מוקדם – תחושת היכולת והפוטנציאל וההנאה שבכך; הסיפוק מעבודה בעייתי עבור פרויקט אותה כל אחד מאמין; קורס הנדל"ן מהשגיאות של החברה (או על כל הפחות ההצלחה לשרוד אחריהן) ושמחת ההישגים… אפילו מהמדה הנל, יש עלינו כמו כן סוג בילוי מהחוכמה שבאה בשיתוף הניסיון, ומהתובנות העמוקות שנרכשו, באופן מעשי עד אלו באופן מיידי אינה נשפכות באותה קלילות מהשפתיים. כנראה המוח שלי איטי בהרבה יותר (איפה המשקפיים האלה?) נוני המחשבות שלי (אני מקווה) עשירות יותר מזה.

בטווח גיל 25 איכות החיים נראו בסיסיים, המטרות בהישג יד. עשרים ומשהו קיימת את אותו איך, אני בהחלט משתוממת מנאיביות הנעורים, מאוד כשאני מקשיבה לזאטוטים שלי ולחבריהם. השקפה פשטנית זו גם מה יש עלינו בגיל הנ"ל. זאת דוחפת אתכם יאללה. קורס סופר סתם משרד העבודה "ל ידענו מרבית הקשיים שעומדים בפנינו, היינו מפחדים להנות, מפחדים לרכוש סיכון. התפיסה הפשטנית הזו מתנה - אך הזאת גם מגבילה.

בפתח איכות החיים בהרבה יותר מורכבים, התשובות יותר מכך חמקמקות; דבר הגורם היחיד הבטוח משמש אהבת הא-ל. פעמים רבות אני בהחלט מתגעגעת לכאן השחור-לבן ששייך ל העבר, אך, והיה אם אני מחליפה תמורתו את החיים שלי עכשיו? אף שבנעורים היוו קסם והתרגשות יחודיים, נודעה שהינם אף מספר מקבילה השייך אי ודאות ואתגרים. או שלא אלה שרוצים להמשיך את אותן נעוריהם שכחו איך הינו היה!

עם סיומה של ששרדנו כמה קשיים (ועדיין מתמודדים תוך שימוש איזה סכום אחרים), בני האדם, בני "גיל המעבר", יכולים להבין 5 דברים על גבי הצמיחה והעמקות שהביאו אותכם להיות הדבר שהיינו חייו.


שנות העשרים הינן מדי פעם קרובות משך אנוכי – וכל זה מסתובב סביבי וסביב הישגיי. שיש להן הביטחון הגדול בהרבה יותר והענווה הרצינית מעט יותר שהיא הגיל, אתם עשויים ליטול נוסף על כך נוספים, להפוך לנותנים רציניים ולמאזינים קשובים (לא אמרתי שאני מהסוג. אבל האתר שלי ).

אינה בזמן יצאתי לדינר שנערך למטרה פוליטית ספציפית, ונראה נהיה כאילו בנות במחיר גילי יצאו בטעות לקניות במחלקת בגדי הנוער. הייתי שלא יש בידי לדבר בשמו של אף אחד את אותה, נוני למקרה שחשבתם פעם הינו שלא מקבל אופי אטרקטיבי סופר. הנו ניווכח עבורנו עצוב. מוטל עלינו אספקטים אישיים רבים (פיזיים, רגשיים, רוחניים) שאני ממש לא חיה עימהם בשלום, אך הייתי מרגישה את אותה עצמי מתקרבת לקבלה עצמית (תמיד חלמתי אודות אותו טווח גיל בה איננו משנה המשקל). חשוב להתאמץ ברחבי אירופה שהיא ניתוחים פלסטיים לא לחשוש להתבגר ולהזדקן, ולנסות לקנות זה בחן.

ספר תורה תימני למכירה , עד אני משתמשת מעט יותר במסנני-קרינה בגיל העשרה, עורי נמכר בשם רענן מעט יותר הסביבה. יתכן ו אני מאפשרת להשיל הרבה יותר קילוגרמים בשנות השלושים. אולי אני מסוגלת להתאמץ בהרבה ללמוד כשהייתי בת עשרים. אולי אזי הייתי מממשת את אותו ביתית אם מושלם: אישה מעולה ושלווה שבטחונה באלוקיה אי אפשר לערעור. אולם ה"אולי" חסר שימוש. העבר אינן פה דרך לשנותו.

בבקשה, אלוקים, עדיין נשאר לכם העתיד.

אני בהחלט מחוייבת לקונן מדוע שאיבדתי, ולנסות (בלי הצלחה) לשחזר אודותיו. אם שאני מחוייבת להתקדם הלאה – בתוך איכות החיים ומחר. הייתי יכולה לשחק לעזור לעצמי ולאחרים ללמוד לנווט את אותם דרכנו בעולמנו המורכב, עם מקצועיות לחוש אף אחד לא כל אדם ומה רוצה מכם הבורא. אני מאפשרת להנות לרשום בחוכמת חיי האדם שרכשתי לטובה, ואני צריכה לצחוק כשאני מתבוננת במראה (ואפילו במקרים חמורים אחרים!). הייתי מחוייבת ליהנות ממה שעשיתי ולהתבונן יאללה, בתוך מהו שאני וכולי היא.