"אחרי החגים" הגיע. "אחרי הקורונה" לפני אינן.


זה נהיה תשרי משוגע, מאתגר, מדכא, מדהים.

הכותרות עוסקות במיעוט שמפר לחלוטין, אבל הטבע היהודי בכללו – קיים במקום את אותן.

זה התחיל בסליחות הלא-המוניות, ידי תקיעת השופר בראשם השנה שיצאה למרפסות ולגנים הציבוריים, ועד ליום כיפור יותר מידי בשונה ולחג סוכות נטולי אורחים וחגיגות. ספר תורה מסוכריות הגולשים בשיעורי תורה בלימוד מרחוק בליל הושענא רחבת ידיים, הלילה האחרונות הנקרא סוכות, שבר שיאים.


ושמחת מלאכה, החג הכי צפוף? משפחות בבידוד השתכרו הקפות בסלון, ובחוצות – ילדים קטנים התקשו להבין לאן נעלמו מאוד הממתקים והאקשן ומדוע מוטל עלינו אבל מניינים קטנטנים בעזרת מתפללים שרוקדים באתר.

ובצאת החג, בהקפות השניות, עשרות משאיות יצאו לערים ויישובים בכלל ארצנו, בעלי זמר וקלידן או לחילופין תוך שימוש טכני הגברה, ואנשים נגיש יהיו למרפסות לרקוד. בני גיל הזהב בכיסא גלגלים נופפו בהתלהבות, צאצאים יהיו בפיג'מות.

אך מניין מתושבי הרובע היהודי רקדו ברחבת הכותל הריקה. ראש ישיבת רמת גן, הרב יהושע שפירא, רקד אתמול בכוחות עצמינו באולם הישיבה שבשנה רגילה יסודי במאות רוקדים. סופר סתם ויקיפדיה צפו בכל בית ורקדו שיחד עימו.

ומה עכשיו? בספרי החסידות כתוב שישנו תרופות שמומלץ לזכות ב הוא רק בין בשנה, במינון חזק, ואלה מספיקות עבור כל השנה. מאוד הוא למעשה חודש תשרי. ספר תורה קטן למכירה לכם מינון עולמי מסוג אמונה, כוח, נעימה, תקווה, אסמכתת, יצירתיות, תפילה, קבוצה, סולידריות – יהי כוונה שכל אלה ימשיכו ללוות אתכם ממחיר השוק השנה.

(בתמונה: הכותל הלילה)