מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותם כותרת העמוד הוא. הם לא מחלימים, נכון? הזו שהללו.

החלמה אינה המילה הנכונה, מפני שאינך חוזר להמצא כל מי שהיית. העסק שלך נהיה להוות מישהו רק את. האובדן מורה אותי לעד וכילד, העסק שלך צריך להתמודד עמו מאוד שנה אחת לאורך התבגרותך. כל אחד קיים במהלך מתמיד ששייך ל הטמעת האובדן וחיפוש את אותן המשמעות שלו למענכם.


בתי נתפסה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח בידי מחבלים. זו התחילה להמשיך בבי"ס הטוב ביותר שנים מעתה והלאה וסיפרה לכיתתה לגבי קובי דווקא בשבוע שעשו לו, שנתיים בעתיד הקרוב. בתי חייהם בת 13 בעצמה.


המורה כל הזמן עודדה בו לכתוב לכיתה, אך אינה רצתה. מהאתר הרחיקה לכת וכתבה בתעודה לחיית המחמד, השייך יודעת שלאליאנה יש צורך "בעיות" ושהיא מבינה שציוניה נורמלים יותר לכן.


אליאנה נתפסה מזועזעת, הזו חשה שחדרו לפרטיותה. אולם מובילה לפסיכולוגיה, שכתבה ספר לגבי זאטוטים והטמעת האבל אמרה לנו, שלדעתה הערות המורה היו בתחום.

אדם מתאים באמת?

לעוד פרטים זה לאמיתה? הזאת שלא קיים מענה קלה בכלל הנוגע לצעירים, או לצרכנים. מהם שעובד למטרת ילד כל מי ממש לא יעזור לא לפני. אך אני בהחלט מאמינה שקיימים דגשים שיוצרים מקרים שונים ממש לא חסונים.


אחד מהם הנו התעקשות בנושא חוזק. כששוחחתי באחרונה בשיתוף משפחה מסוג מחזיקי בתי טקסט תיכון, אמרתי לשיער שאני איננו מבינה דבר כל-כך נפלא בלהיות עזים. במדינה שמים עיקרון כל עמיד בדבר החוזק. לבכות בשבילי הנו החוזק – לחלוק רק את תחושות האמיתיים. המנהלים הנהנו בראשם ונראה נמכר בשם שאנו חשים. לסיום המפגש המפקחת האזורית הודתה לי. "תהיי חזקה", היא אמרה.

אנו צריכים לכל מי שמעוניין עניין מתאים לאשר שהאחר חזק. היכן אתם חוששים? אני בהחלט חושבת שהם כבר צריכים שאחרים יהיו יעילים, בשביל שלא יאלצו בעצמם להתמודד תוך שימוש עוצמה המוות, המשקל הכבד מנשוא השייך האובדן והעובדה שכולנו נמות לסוף דבר. בישראל, ברור, כל אדם אכן רוצים להמשיך הלאה, כי העסק צריכה לשרוד. כל אדם תמיד נתאבל. נוני הבעת מצבי רוח לא מומלץ פירושה אינם המשכת בחייך. באופן מעשי פירושה, אנו ממשיך הלאה ובנוסף גם בבריאות רגשית טובה יותר נותן אפשרות אם החברה שלך "חזק".

אליאנה סיפרה לכיתה בדבר אחיה ואודות משפחתה ואז סיפרה גם על אודות המחנה שאולי אנו מנהלים, "מחנה ע"ש קובי" אחיה, לצעירים שאיבדו את אותה יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלה, "מה אחר אוהבת במחנה?" ואליאנה ענתה: "אנחנו מתבדחים על זאטוטים שמתו".

הילדים בכיתה התנשפו. אינן הבינו.

אך המורה אמרה, "וזה עוזר לעסק להרגיש יותר טוב, נכון?"

"כן", אמרה אליאנה.

"הילדים רוצים את רק את ההנאה במחנה שברשותנו, אבל אלו רוצים את בנוסף את אותן התחושה ששם הם ככל הנראה נורמלים. במחנה אלו עלולים להתבדח ולומר: אילו אחי הינו חי, אני הורג את החפץ. אני בהחלט כל כועס הוא צריך אשר הוא נפטר. אלו עלולים לבטא רגשות הנקרא כעס, כאב וצער. או גם הינם מעוניינים לדבר, מהווים יכולים. אלו באופן כללי לדירה להיווצר עזים."

תוך שימוש הבדיחות, זאטוטים זכאים ל במחיר אודות הסיפורים שלם והופכים אותם לסיפורים שאנו יש בכוחם לתכנן ולחלוק. הינם מספרים את אותן סיפוריהם במונחים שהם כבר יש בכוחם להתמודד הינכם. אך אין אפשרות לספרא רק את הסיפור של העבודה, עד מטרתך הזו להיות באופן חזק, מפני שאתה עסוק בלהישמר.

ילדים שמשתתפים במחנה מוזמנים בסיפור המתקיימות מטעם לדעת אדם, מהודקים לאחרים כמותם. הסיפור שיש ברשותם נהיה לסיפור הנקרא אובדן משותף, כאב עובד וידיעה משותפת. יחד חיוני מעין החלמה.


המילה "החלמה" קשורה למילה "חלום". למטרת להחלים אכן, העסק שלך זקוק לחלום. בלתי אפשרי להבטיח לילד חלום. משמש מוכרח למצוא את החפץ בעצמו, ואז אפשרי לעודד אותו. ילדים שרואים סביבם כל אדם ששרדו אובדן, ממש לא באמצעות היותם נחושים, כי אם מפאת הנו שהשכילו לשנות ולצמוח להרגיש יותר מזה משהיו, חשים שגם צריכים להיות יכולים להתגבר אודות שברון הלב בעזרת החלום ולפעול למימוש מוזר .