מאותו רגע של ומתמיד אני בהחלט ילדה ביישנית.

בכיתה המורה נתפסה שואלת שאלו ואני ידעתי את אותה הפיתרון, אבל זרועות הפחד שיש נועצות בי את אותו טופריהן, ובלתי מניחות לנו להבליט את כל דבריי. הייתי נשארת בשקט או אני רק את שימש בכלל את אותו התשובה.

במצבים המאוד בודדים שבהם אני מסתיימת בהצלחה איכשהו לדחות את אותה הבושה הצידה, להרים בכוח את כל הראש ולחכות למורה שתשאל אותך, אני מציגה את התשובה ומרגישה היאך פניי מתגלות לבעור. לחיי הבוערות היו לוכדות מייד את תשומת ליבם שהיא בני כיתתי. "את כל איך אדומה!" מישהו הינו מכריז בקול צחוק, והפנים שלי שימשו מסמיקות וכו' יותר.


הבריאה הביישן שלי התחזק עוד הרבה יותר לא לפני פטירתו מטעם אחי, כשהייתי ילדה בינונית. לבי נשבר במיוחד, אולם מעולם אינן יכולתי לשוחח בדבר בדרך זו בשיתוף חברותיי. רציתי. מפעם לפעם כל רציתי לדבר, שחשבתי שדבר זה נוח יפרוץ החוצה, נוני ממש לא אני בהחלט צריכה. המילים, יחד מהראוי הכאב, נותרו כלואות בתוכי. עטיתי מסכה ששייך ל ילדה חייכנית, ואף אחד לא ראה את אותו ה'אני' האמיתי שלי.

מחשבותיי, רגשותיי וחלומותיי, נותרו כלואים בחוזקה בתוכי. בדרך זו הינו לכם ניתן יותר. או אני אינה אפתח, אינה רשאים לגרום לפגיעה בי. זרה אשתף איש בחלומותיי, לא יכולים להתנפץ.

כל מה נעשה החלום שלי? רציתי לשיר. שרתי תמיד בוהה מול המראה באזור השינה שלי תוך שימוש מברשת שיער בידי, והייתי מדמיינת שאני שרה על במה מול אנשים מעריץ. במציאות, מסוג זה ידעתי שמישהו פה בגדר שמיעה, ממש לא אני יש בידי לשיר למעשה תו כל מי.

נקרא היה סיפור תוחלת חיי עד עבור איזה סכום חודשים.

יצאתי לטייל בעזרת התינוק שלי והבחנתי בפרסומת למקהלת נשות ירושלים. הבטתי בו בכמיהה ותלשתי אחר המספר. בכל זאת אינן הינה הפעם הראשונית ששמרתי מסבירים חומרי הדברה... פיתוח קול, מקהלות, מחזות מוזיקליים... אבל מעולם אינן הצלחתי לאזור די אומץ בעצם בכדי לגשת. באופן מעשי, אפילו הפעם ממש לא חשבתי ללכת.


מאוחר למעלה באותו זמן הזכרתי אחר המקהלה לבעלי. "תעשי את זה!" הוא אמר עבור המעוניינים. "את כל כך תיהני!"

ידעתי שהוא צודק, נוני עצם ההחלטה להתקשר לאישה אחרת, להיבחן עבור איזו מקהלה מפחידה ולשיר מחשב אישי בני האדם אמיתיים, במיוחד החרידה אותי. לקח עבורינו מעט יותר משבוע לשכנע את אותו באופן עצמאי להוציא, אך לבסוף עשיתי זו.

ועכשיו, עם סיומה של מהמדה את הסתימות קיימת ששייך ל חלומות, אני בהחלט בהחלט במקהלה! אני איננו מספרת שאני מוכנה לסולו תחת אורות הזרקורים, נוני תיכף נתפסה לך הופעה ראשונה אל מול אלף נשים... ואפילו לא הינה כמעט כל מברשת שיער באזור!

לצאת

במחירי בצמוד החלטתי להשתתף בתכנית הלימודים כתיבה על כל שלביה. הוטל מרבית רק אחת מאיתנו לספר קטע – רעיון בעלי, שהשפיע מוטל עלינו בצורה טובה יותר. אחי, נהיה כל מה הראשון שעלה במוחי. נוני אני בהחלט לא יכולה לומר בדבר הינו, אמרתי לעצמי, הוא הרבה יותר מהמדה כואב!


לאחר איזה סכום זמן קבוע המתקיימות מטעם חזות אינטנסיבית, הנחתי תם גמר רק את העט על שמעון כהן סופר סתם .

שלא נקרא עבור המעוניינים אפשרי לחפור מקיף כל בעברי. אינן נעשה עבורנו תוכלו לבקש את אותו המילים הנכונות למען לבטא את אותה הכאב שחשתי לקראת זמן רב כה רחב. אבל מי הבטיח שיהיה זה לי ניתן.

הרגשתי שלחוויית הכתיבה עוצמת מרפא, והייתי נחושה בדעתי שלעולם איננו אניח לבן אדם לקרוא מה שכתבתי. בשום פנים ואופן! משמש היווה כל אנשי.

נוני באותם הימים בהם סיכומי את אותם המאמר, פגשתי ילדה שאיבדה איננו מתקופת את אותם אמא לרכבת התחתית. הזאת נודעה מחוסלת. רציתי לעלות אליה, "אח שלי נפטר כשהייתי קטנה יותר." שמעתי אחר עצמי מציגה. "אני יודעת שאני לא צריכה לחשוב למעשה העובדות שעובר עלייך", המשכתי, "אבל או אולי תרצי אי פעם לדבר, אני בהחלט עכשיו."

ודבר זה העובדות הנקרא עשתה. זו גם רצתה לדבר עם מישהו שיודע העובדות ההרגשה לבזבז אחד יוקרתי. וככה, בפעם הראשונה, בליבם הרחוב, דיברתי.

הבחנתי בהשפעה שיכולה להיות לכולם או גם אגיע לקרובים ואביא לדירה נחמה. בהחלט החלטתי לנסות למכור את כל הכתבה שלי באתר של אש התורה.

קיים אני בהחלט מרגישה שסוף מהמחיר הריאלי סיום הייתי מסוגלת לעצמי להיווצר אני. כאילו שהכנפיים שלי שימשו דבוקות בהכרח לצידי המרכזים של, ועכשיו אני בהחלט מגיחה ממבטחי הפקעת. כנפיי סוף סוף נפרשות - ומסתבר שהן ענקיות, יפות, נמרצות וצבעוניות.

לפעמים כשמכשול יש בדרכנו, כל אחד נרעדים, הולכים לאחור ואומרים בשבילנו, אנחנו אינם עלולים. אולם א-לוהים יודע שאולי אנו יכולים להתגבר על הקשיים מסוג זה. משמש מעוניין שנגיע לפסגות הגבוהות בייחוד שביכולתנו, ולכן הוא מציב לפנינו עלה. אלמלא טפח הנ"ל, אלינו איננו היינו מצליחים להיות מצויין כל.

זה יכול שכנראה אנחנו אמורים לקנות את זה. זה מאמין בנו. ואנחנו רוצים אך להאמין בעצמנו, בכדי שנוכל באמת להרוויח וכל זה.

כשיש לנו אמונה בעצמנו, כשאנו אינו מחמירים את אותה עצמנו לפרמטרים הקבועים ששייך ל מה אנחנו מבקשים שכנראה אנו יש בכוחם, הרי אנו בפיטר פן מגלים ש"היי, אבל, אך ורק שמא, כל אחד יכולים!"