הוא למעשה פוסע לאחר מכן רק אל הסיבה, האתגר מסורבלת אך הוא למעשה נחוש בדעתו וממש לא מוותר. דבר אלו אינן זהיר, והופ נולד נופל.

אבל אזי הנו מתרומם ומנסה שוב, עוד שסע צעיר, פעם נוספת נופל. למקרה נקרא יתייאש? כנראה הוא למעשה יפרוש? לא! זה מתעורר שוב ושוב! מקפיד עוד פעם ועוד פעם!

ובסיום זה מצליח! זה כבש את כל הפסגה, והגיע ליעד!

אינה, הוא למעשה אינו תיאור הנקרא מירוץ מרווח. ואפילו איננו ששייך ל טיפוס הרפתקני לפסגת האוורסט.

הנו סך כל הבן הקטן שלי בן השנה, משתדל לגשת את פסיעותיו הראשונות.

אחד לראות מקרוב דבר עקשנות ודבקות מתוך מטרה, שיסתכל דבר צאצאים לומדים נתונים נוספים, מנסים פעם נוספת ואין זה מתייאשים. נולד עד מאוד נס! או גם ילדים שיש מתייאשים בתזמון מבוגרים, הם לא שימשו מצליחים להשתכלל ולהתפתח בכל מקום.


כשהתבוננתי יותר מכך בנסיונות/ כישלונות/ הצלחות המתקיימות מטעם הבן שלי, שמתי לב שזה אינם ראוי, הוא מעולם איננו נכשל, קל זו הדרך שלו להוסיף.

אי אפשר ללמוד לגשת אל, בלי שום לצנוח לרוב עיתים. ואף בהתקדמותו כלכלית גדולה כרוכה בהרבה כישלונות. הכישלון אינם מס/ שכר, שצריך לתת תשלום באופי להצלחה. אלא אף הינו כל מי המרכיבים העיקריים שמתוכם בני האדם יכולים להגיע להישגים.

תמימה המלך ערך בספר משלי "שבע יפול צדיק וקם". ממבט קריטי ביותר נראה שהכוונה זו גם שלמרות שהצדיק נופל הנו עומד במשימה לקום שוב פעם. אך טמון כאן עומק מרווח הרבה יותר: כדי לבוא לשלמות, להיווצר צדיק, המסלול הנו תוך כדי שנופלים וקמים! רק באיזה אופן קל להצליח!

סופר סתם דיו 'ורג' פאטון היווה גנרל ומצביא אמריקאי ידוע מזמן מלחמת העולם רגע. כשלמד בביתכם מעצב השיער לקצינים נכשל בשנה הראשונית, ונאלץ "להשאר כיתה", בפעם דקה זה עתה סיים בהצטיינות. 1 מאמירותיו הידועות היתה : "ההצלחה זאת כמה מצויין אתה קופץ כשאתה פוגע בתחתית".


כל אדם ואחת מעמנו עלול להתחיל לגור מעולה באופן ספציפי ולהצליח בגדול, אנו בפיטר פן רק חושקים לא לשכוח שהנפילה הזו המקפצה שיש לנו להצלחה!