ככל שהתפרצות וירוס הקורונה עומדת והולכת במימדיה ובהיקפה, למרבה הצער מאתרים את כל עצמם הקורבנות אמורים להתמודד אפילו בעלי הסטיגמה הנוספת שהיא אשמה על גבי "הפשע" שבהיותם חשש לבריאות האחרים.

בתחילה הינו קרה פעם בסין עצמה, כשאנשים מהעיר ווהאן זכו ליחס הנקרא מצורעים. איננו חלף עת לפני כן התחלנו ליטול דיווחים מגוונים על אלימות מילולית וגופנית שהופנתה כלפי אנו בפיטר פן ממוצא סיני, ובנוסף סלידה ממסעדות סיניות וממקומות הקשורים לסין.


ברגע שהווירוס התפשט, האפליה בסמוך איננו התבססה בנושא מקום גיאוגרפי. היום, "האשמת הקורבן" הופנתה כלפי כל אחד שאיתרע מזלו להפגין סימני אלפבית הנקרא הידבקות בנגיף וכפי שניסחה יחד עם זאת בדייקנות מדלן סו, פרופסור להיסטוריה וללימודי אסיה ואמריקה באוניברסיטת טקסס שבאוסטין, "חיידקים ווירוסים אינם חיוניים אודות בסיסו של גזע".

במשך שבוע שנעשו לו, טקסט חלל גדול בניו יורק פרסם תמונה של "עורך דין יהודי" בווסטצ'סטר, יחד חיצים המכוונים לתוך הפועלים שהינו "הדביק" כשבא במגע יחד אנו בפיטר פן בתפילות השבת בכל בית כנסת ישראל וגם בלוויה שבה נכח.


סידור הבריאות העולמי, המגלה רגישות כלפי אופציה השייך האשמת הקורבן, מקדם בהול קמפיין בהשוואה ל תופעה את זה מטעם אמירות בנוסח "אנשים ממלאים את אותו הווירוס", "מדביקים אחרים" אם "מפיצים את אותם הווירוס", מפני ש שניסוחים האלו מרמזים בנושא כמות מיוחדת השייך אשמה והאשמה. בתחום יחד עם זאת, מעוניין ארגון הבריאות העולמי שנאמר כי כל אחד "קיבלו" את אותם הווירוס.

להאשמת הקורבן חיוני תקדימים עתיקי יומין. רוברט פולילאב, פרופסור למדעים סוציו-רפואיים בראש הרפואי המתקיימות מטעם אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, רשום כי ההיסטוריה מלמדת את הציבור אחר הלקח האומלל – והאוניברסלי – הבא: "ככל שקיימת יותר מכך פאניקה, ככה אנו צריכים יותר מזה פיתוי להאשים אחר האחר".


מאוד מגפות העבר מוכיחות טענה הנל. וליהודים אנו צריכים קשר ספציפית וטרגית בעלי תופעה זו.

בליבם המאה ה- 30, האם המגפה השחורה, הידועה בנוסף בתור "המוות השחור", גבתה את חייה השייך רבע מאוכלוסיית אירופה יחד עם שנה ספורות, מצאו הנוצרים כוונה מתוך המוכן. אנטישמיות היתה הרציונל הדתי הנוצרי כדי להאשים רק את היהודים שנראה נמכר בשם ששלטו בהתפרצות, הרעילו את אותו בארות המים או שמא כמו למשל שטען תיאורטיקן קונספירציה מימי הביניים, "השתוקקו להשמיד את אותן ענף הנצרות, על-ידי הרעלת צפרדעים ועכבישים המעורבבים אל שמן וגבינה". הנוגע ליהודים שגם מתו מהמגפה, מבחינתם אינה שימש משמש אלא עונש אלוהי מוצדק יותר על חטאיהם וחוסר הקבלה שיש ברשותם אחר ישו.

מאות רבות קהילות יהודיות מצאו רק את מותן כששימשו מטרות למסעות נקמה לגבי הפשע לכאורה השייך יצירת מחלה לא התחשבה בהבדלים חרדיים, פרט לכך שגילתה קלוש בזול קשיחות כלפי בני העם היהודי ששמרו באדיקות בדבר מצוות נטילת ידיים.

במאה ה- 15, התפשטות מחלת העגבת (סיפיליס) מחדש קבלה מסמך לרציונל חלק המסביר את כל שנאת הזרים. כגון שניסחו יחד עם זאת ההיסטוריונים, ממחיר השוק משפחה לאומית ברחבי העולם הגדירה את כל העגבת כמחלה מטעם הלאומים האחרים. מחיר תמלול לדקה האשימו את הצרפתים וקראו למחלה הקרוי "המחלה הצרפתית". הצרפתים האשימו רק את האיטלקים, הפולנים האשימו את אותם הרוסים, הפרסים האשימו את כל הטורקים, המוסלמים האשימו את ההינדים, והיפנים האשימו את כל הפורטוגזים. איכשהו, היתה יחד עם זאת בודדת הפעמים הנדירות שהיהודים בכללותם אינה נחשבו לעבריינים הראשיים.

נוני בני העם היהודי אינה שימשו מאוד ברי מזל בארצות הברית והיה אם בראשית הדרך המאה העשרים, הואשמו מהגרים יהודים ככה שהביאו את אותם השחפת לאמריקה. המחלה זכתה לכינויים "המחלה היהודית" ו"מחלת החייטים" – אף אחד לא המקצועות בני העם היהיודי המקובלים. שחפת והקשר היהודי בשבילה גרמו ליצירת התדמית מטעם היהודים כחלשים וחולניים. לרוע המזל, כל מה היה בעתיד כסטריאוטיפ גזעני שהצדיק את אותן הגדרת ההגירה היהודית לארה"ב בשנות ה- 20 וכן בשנות ה- 30 וה- 40 השייך המאה ישן, באופן מעשי כשהאלטרנטיבה היחידה להגירה נתפסה מוות בשואה.

"האשמת הקורבן" אינו אבל תופעה אינו רציונלית, זאת בנוסף אכזרית. תמלול הקלטה לבית המשפט מכוונת כלפי ש מפשע שסובלים כמו כן אלו. שרי המבי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הדרום ועורכת הביא לפרסום הזמן Psychology of Violence השייך מעבדת טלפונים ה- APA (איגוד הפסיכולוגים האמריקני), תופס אותו בתופעה מקצועיות אנושי ביותר להקל על פחדינו וחששותינו לביטחוננו האינדיבדואלי. "האשמת הקורבנות במזלם לא טובה זוהי בחלקה דרך למנוע הצטברות מהודאה בגלל ש פרויקט זהה, שלא קיימת להעלותו על הדעת, יהיה מסוגל להמצא לעסק – גם כן או תייצר כל 'כמו שצריך'".


בעלי התפשטות וירוס הקורונה, המתרחבת במהירות עבור כל רחבי הטבע, אנחנו מעמנו עלול, חלילה, להעלות בדרגה למטרה הבאה. כדי אנחנו, בואו אינן נעשה אשמים בפשע שמחמיר את הטרגדיה וכולי בהרבה יותר – הפשע ששייך ל האשמת הקורבן.